שאלות ותשובות

כל מגע או התנהגות מינית שלא בחרתי בהם מרצוני החופשי – היא פגיעה. זה יכול להיות מילים, מגע, חשיפה או צילום, גם אם לא הייתה אלימות.

פגיעה יכולה לקרות גם אם שתקת או קפאת. לפעמים הגוף מתבלבל או משותק מרוב פחד. האחריות היא תמיד על הפוגע – לא עליך.

זה נפוץ מאוד וקשה במיוחד. לפעמים הפוגע הוא אח, דוד, מורה או שכן – מישהו שהיה קרוב. אפשר להרגיש גם אהבה וגם כאב. חשוב לדעת: עדיין זו פגיעה, ועדיין זו לא אשמתך.

במקרים מסוימים של פגיעה מינית בקטין – החוק בישראל מחייב דיווח, בעיקר כדי להגן על ילדים ולוודא שהם מקבלים עזרה. זה לא כדי להעניש, אלא כדי לא להשאיר ילד או ילדה לבד עם סוד כואב. תמיד כדאי להתייעץ עם עו"ס לחוק הנוער, מוקד ברווחה, או בית לין.

הדיווח מגיע לעובדת סוציאלית לחוק הנוער, שבודקת איך לשמור עליך ולהגן על אחרים.  לפעמים מוצעות דרכי טיפול, מוגנות וליווי.  ובמקרים מסוימים נפתחת חקירה, זהו תהליך אבל תזכרו שאתם לא לבד בו!.

זה באמת קשה ומבלבל, ויכול לעורר רגשות חזקים מאוד.  אבל גם במקרים כאלה – אולי במיוחד בהם – חשוב לא להישאר לבד.  תהליך טיפולי נכון יכול לעזור מאוד, יש דרך לעבור את זה.

כן. טיפול רגשי מקצועי עוזר להתמודד, לעבד את הטראומה ולחזור להרגיש ביטחון, תקווה וכוחות. זה תהליך – ויש בו גם אור.

הדבר החשוב ביותר זה להאמין, לא לשאול יותר מדי שאלות, ולהיות שם. חשוב לשתף איש מקצוע ולתאם פגישה במרכז טיפולי מתאים.
שימו לב – גם אתם כהורים תזדקקו להדרכה לא תצטרכו לעבור את זה לבד. 

גם אם עשה מעשה חמור, ייתכן שהוא עצמו פגוע או מתמודד עם קושי. טיפול אמיתי עוזר גם לו לקחת אחריות. אמפתיה לא אומרת לוותר על גבולות או לשתוק – אלא לראות את התמונה האנושית במלואה.

טיפול רגשי לא נועד להזיק – להפך. הוא נועד להקל, לעבד רגשות ולסייע בהתמודדות עם חוויות קשות.  עם זאת, לפעמים העלאת רגשות או זיכרונות כואבים יכולה לעורר מצוקה זמנית. בגלל זה, חשוב מאוד שהתהליך יתקיים בקצב של הילד/ה, עם קשר מבוסס ואמון במטפל/ת מנוסה. הטיפול במרכזים שלנו מלווה תמיד גם בהדרכת הורים, כדי שתוכלו להבין, לתמוך ולהיות חלק מהתהליך בצורה מותאמת.

חשוב לומר את האמת – אבל באופן מותאם לגיל וליכולת ההבנה.  בדרך כלל לא מומלץ לקרוא לזה "חוג", כי זה עלול לערער את תחושת האמון כשיגלו אחרת.  אפשר לומר למשל:  "נפגוש שם מישהו/י שמדבר עם ילדים ועוזר להם להרגיש יותר טוב ולחשוב יחד מה יעזור לך". חשוב לשקול יחד עם המטפל/ת מתי, מה ואיך לומר ולדבר עם ילדכם.

אם אני לא בטוחה, או מפחדת לספר, או סיפרתי ולא האמינו לי למי עוד אפשר לפנות? חשוב מאוד להמשיך ולפנות עד שימצא מבוגר שמאמין. כדאי לפנות לאדם מבוגר שאתה סומך עליו, יועצת, מורה, מדריך/ה אפשר גם לפנות למרכז בית לין.

במקום אחד בטוח ומוגן אפשר לפגוש אנשי מקצוע – עובדת סוציאלית, רופאה, חוקר/ת ילדים, שכולם מיומנים, עדינים וקשובים. שם אפשר להתייעץ, לספר מה שקרה, לקבל בדיקות רפואיות אם צריך, וגם עזרה רגשית. הפנייה נעשית דרך עובדת סוציאלית לחוק הנוער או משטרה, אבל לא חייבים להגיע לבד – יש ליווי, תמיכה, והכול נעשה ברגישות ובשמירה על פרטיות.